הערב הייתה מסיבת חנוכה
היא מזכירה לי את עצמי בגילה
ביישנית, התנועות קטנות , לא תופסת מקום
גם כשהיא שרה היא לוחשת.
יצא לי לשבת מולה (נס בפני עצמו כשמדובר בצילומים…)
ובאמצע איזה שיר רגוע ומרגש ,
וחושך יחסית, התחלתי לבכות בשקט .
הפעם הלפני אחרונה שזה קרה הייתה בקיץ האחרון
הגענו בערך מכל מקום בארץ
ישבנו בבית קפה, חלקנו מנות, התעקשנו על קינוח
צחקנו כמו פעם .
אחר כך היה עוד מפגש, לפני חודש
ואז כבר דאגנו, התחבקנו יותר .
אבל בשבוע שעבר זה לא היה ככה .
בדיוק ביום שני שעבר קברנו את שירי
שבתמונות מהקיץ בכלל לא נראית חולה
וכמה שידענו מה המצב , לא נתנו לזה מקום
הדחקנו עד הסוף .
בין כל החושך המצלמות והפנסים בגן
הבנתי שיש ילדה אחת, בת ארבע וחצי
שאולי נמצאת ממש עכשיו במסיבת חנוכה
שאמא שלה כבר לא תשב באף מסיבה בגן
שהיא לא תתבייש ותרוץ אליה לחיבוק בסוף
ויש אמא שכבר לא תעטוף אותה
ותלחש לה 'רקדת מקסים' ותימס מאהבה
אף פעם .
ובשבוע האחרון הכל הפך לדחוף
ואני מנסה לדייק יותר ברצון, במעשים
להגשים חלומות קטנים וגדולים
לעשות יותר מהדברים שבאמת חשובים לי
לא לפחד לרצות ולהגיד את זה
ולעשות הכל כדי שדברים יקרו .
אחד הדברים שעשיתי בשבוע האחרון
זה להצטרף לכנס אינטרנטי מדהים וחינמי
בנושא 'איך יוצרים ניסים בחיים '
הכנס יגלה לך את כל הדרכים לראות שהניסים כבר כאן ,
אצלך, ואיך את יכולה ליצור מהן עוד .
ההרצאות מעוררות השראה ,
מתובלות בסיפורים אישיים מיוחדים
שיגרמו לך למשוך עוד ניסים לחייך .
תקבלי הרבה כח, תקווה, אמונה בעצמך ובחיים ,
תובנות וכלים להגשים את החיים
שהם בעצמם נס גדול פה .
