החופש לעבוד

איך להספיק יותר כאמא וכעצמאית – בלי ייסורי מצפון

כילדה שגדלה בקייטנות בשבועות הראשונים ומול הטלויזיה ובבריכה בשאר החופש, אני זוכרת חוויה רבת ריגושים (וטעם של אבטיח) מול נילס ומרקו שמחפש את אמא רק שהיום כאמא לחמישה בני 2-12 ,  אני מתחילה לחשוד שאמא של מרקו הייתה עצמאית ולכן נעלמה לכל החופש…

אם אצל אמהות שכירות אין ברירה וחייבים פשוט לצאת לעבודה בחוץ, אצלנו, האימהות העצמאיות זה כבר סרט אחר לגמרי. אנחנו  רוב הזמן לחוצות, רודפות אחרי השעון ומנסות להספיק יותר מהרגיל ,לפעמים גם עד אמצע הלילה.

הילדים בקייטנות חצי יום, צריך כל הזמן לבשל ולהסיע, יש לחץ הנפשי והספקים נמוכים בעבודה- כל זה גורם לנו לחוסר סבלנות, עצבים רופפים, דאגות כלכליות , עומס מטורף בכל החזיתות מה שמוביל לשחיקה – בעסק, עם הילדים , בזוגיות ובכלל, את רק רוצה כבר לשמוע את הצלצול הגואל של האחד בספטמבר , כולם יחזרו למסגרות ותוכלי לחזור לשפיות (עד החגים כמובן).

למה אנחנו מגיעות למצב הזה בכל שנה? איך זה קורה בעצם?

קבלי שלוש סיבות עיקריות לברדק ואיך לצאת ממנו :

 

סיבה 1# היינו כחולמים

סיבה ראשונה היא חוסר הבנת המציאות או יפוי המציאות.  נדמה לכולם (ולפעמים גם לך) ש 'מה הבעיה? את בבית! איזה יופי, תהני מזמן שקט עם הילדים , יהיה אוכל חם, הם יהיו במחשב, בבריכה את תעבדי- הכל בסדר !

המציאות היא אחרת כמובן. אז הקטנים אושפזו בכפייה בקייטנות , המתבגרים קמים מאוחר, רבים על השלט וכל אחד רעב בזמן אחר. גם אם הם מכינים לעצמם (אמא איפה הטוסטר??) צריך לקנות אוכל , להסיע לבריכה, לטפל במריבות , לבשל צהריים, יש ים של כביסות וחברים שנכנסים ויוצאים ובעיקר , חוסר שקט פנימי. איפה הריכוז? הפגישות בחוץ? השקט? עבודה מול לקוחות ועובדים? בסוף את לא מצליחה לעבוד, לילדים נדמה שאת רק עובדת והם כל הזמן מפריעים , כל אחד עושה מה שנראה לו כי את עסוקה ואת? לא רגועה בכלל ממה שקורה ויוצאת מתוסכלת מעוד יום ועם בית מבולגן.

 

סיבה 2#  את לא סגורה על עצמך

אני רואה כל שנה אמהות עצמאיות שמסתובבות בעצבים , תסכול וחוסר חשק כללי לחיות.

זה לא רק החום, השלוקים שמטפטפים בכל הבית ועדר הנמלים על השובל הזה שהם השאירו , זה לא רק ה'משעמם לי' או המצב הכלכלי וזה ש'הוא' לא יודע מתי הוא מגיע מהעבודה.

זה חוסר הבחירה שלהן שמתפוצץ מתישהו על הבנזוג (בדרך כלל) או על החברה הטובה  (עם דמעות, ברור).

זה תופס אותך פתאום, ההבנה הזאת , שזה בכלל לא הוגן שאת בגינה עכשיו כי, תכל'ס יש לך לקוחות על הראש ואין לך כבר כסף כי את לא מספיקה לעבוד ולא חזרת ללקוח שהתקשר אתמול וכל כך לא נעים לך. לא מהלקוחות, לא מהבנק ולא מהילדים שאת מוציאה עליהם את כל החוסר סבלנות הזה , כי זה לא שהילד עיצבן אותך עכשיו ככה, זה הלחץ הכללי ויש לו מחיר.

פתאום את מבינה שלא עשית סדר בראש ובלב. לא בחרת מה את באמת רוצה שיקרה אלא קיבלת את המציאות כגזרה משמיים- את עם הילדים כי מי יהיה איתם? בטח לא ישרת קו עם האיש שלך או גייסת אנשים נוספים שיעזרו כך שיהיה לך את הזמן שאת זקוקה לו.

עד שלא תסגרי עם עצמך שאת באמת רוצה את תכעסי ותהיי מרירה ועצובה. וזה הכי מיותר בעולם.

לטובתך, לטובת העסק שלך ולטובת הילדים ואפילו הבנק : תארגני את הקיץ כך שתבחרי  מה שאת רוצה ותהיי מודעת ליתרונות כמו גם החסרונות של הבחירה  שלך ומוכנה להם באהבה. נכון, החופש כבר התחיל אבל עוד לא מאוחר.

אולי תמשיכי לעבוד בעסק כמעט כל החופש הגדול. אם זו הבחירה הטובה ביותר עבורך וזה מה שתשדרי, הילדים יהיו בסדר גמור גם בלי אמא 24/7 , תחשבי על הדורות הקודמים. אחד לא העלה על דעתו לא לצאת לעבוד ולהיות רק עם הילדים ושהם במרכז החיים. אמא משרתת אותם כל היום- נוסעת, מחזירה, משלמת, מבשלת, מספקת אטרקציות ומיישבת סכסוכים. גם אמהות שעבדו בבית רתמו ילדים מגיל מאוד קטן לעזרה במה שאפשר. החברה הייתה אחרת וילדים היו מתלווים להורים ולא להפך. הם לא רק שרדו את זה אלא פיתחו המון יכולות וערך עצמי. נכון, היום אנחנו בחברה אחרת אבל למה לא לאמץ דברים טובים או חלק מהם לפחות?

יש אמהות עצמאיות שלהיות עם הילדים באופן מלא כן מתאים להן, חודשיים שלמים לבלות איתם בכיף .הן אפילו בונות תוכנית 'קיטנת אמא' ולגמרי שמחות בזה. אפילו מחכות לזה. הן משלמות מחיר כלכלי בעסק אבל מתוך בחירה.

אם יש לך בחירה, לא משנה מה היא – מעולה. רק אל תני לשום ייסורי מצפון להיכנס לבחירה שלך. היא מושלמת אם את שלמה איתה. לא חשוב מה עושות אימהות עסקיות אחרות. כל אחת וסולם הערכים שלה, הבית שלה והלב שלה. הבחירה שלך היא שעושה את ההבדל בין קבלה לתסכול שלך.

 

 

סיבה 3# חלוקת משאבים לא נכונה בעסק ובבית ביולי- אוגוסט.

ואני מדברת כאן על שני משאבים – זמן וכסף. האם להיות בבית או  אולי בעסק?

מה עושים אם את לא מצליחה להחליט ?

קודם כל  צריך לשאול האם הגיוני בכלל לסגור את העסק לחודשיים או אפילו לשבועיים??

אם כן, האם זה משתלם לך כלכלית? (כמה עולה לך לא לעבוד בעסק או כמה שעה שלך בעסק שווה מול שעה שתשלמי לבייביסיטר או קייטנה)

וגם האם את מעדיפה להיות עם הילדים (כולם או חלקם)? לכמה ימים או שבועות? חצי יום או יום שלם?

לחלק מהאמהות העצמאיות  יש תחושה של חסכון בכסף אם רק תקדישי את הזמן שלך להיות עם הילדים , תבשלי אוכל בבית, תצרי הפעלות הום מייד ותחסכי על שמרטפיות או קייטנות נכון? אז זהו שלפעמים זה ממש לא כך.

תלוי כמה ילדים יש לך , כמה עולה קייטנה באזור שלכם , כמה עולים חומרי גלם להכנת אוכל ויצירות כולל נסיעות לסופר,  אם את אוהבת לבשל ועוד.  מעבר לשיקול הכלכלי – כמה כוחות נפשיים ופניות וכמה את אוהבת להיות כל היום עם הילדים. אחת תשקיע את הנשמה כדי לא להשתגע כל היום עם הילדים והשניה תדלג בקלילות והנאה של וונדי מפיטר פן מיצירת מופת באדיבות מקס סטוק להקראת סיפור.  הכירי בכוחות שלך כמו שאת וקבלי את מה שיש באהבה. אמא היא קודם כל בן אדם.

אז מה את יכולה לעשות?

1. לתכנן!

החלטת לעבוד? מצוין. חפשי מראש סידור לילדים. הפעילי סבתות, קרובים, סבב אימהות , קייטנות , אוכל במקפיא , חומרי יצירה וכל מה שצריך. אבל מראש.

לו"ז מתוכנן וכתוב לכל יום ומתואם עם כל הגורמים, כולל בישולים מראש.

תחליטי אם את בבית, בעסק או גם וגם אבל קבלי החלטה מושכלת והורידי אותה לקרקע , לתכנון מדוקדק. מה תרוויחי?

אין רגשות אשם – לא על הכביסה, לא על העסק ולא על הילדים. הכי win.

תזרים מזומנים שאפשר לחיות איתו אפילו ביולי אוגוסט ספטמבר.

שקט נפשי- הכי חשוב אולי כשמדובר בחופש הגדול

את שמחה ורגועה

גם אם יש בלת"מ – יודעים שהוא זמני ויש תכנית ברורה שאת חוזרת אליה

 

2. גמישות

אין בחירה נכונה ולא נכונה. אין בעיה או עדיפות לכאן או לכאן כל עוד את יושבת בצורה מסודרת עם עצמך, עם כל השיקולים לכאן ולכאן ולא עושה את הענין אוטומטי רק כי 'ככה עשית כל שנה' או הבעל לוחץ או המצב הכלכלי דוחק אותך לעבוד או כי כולן עושות כך . גם אם הבחירה לא מושלמת לכאן או לכאן יש תחום אפור, אפשר להוריד בשעות לטובת הבית או חשבון הבנק אבל הבחירה היא שלך ואת יודעת שהיא מושכלת ולא מקום מאולץ ומתסכל וזה העיקר . הבחירה שלך בסוף והמטרה היא שאת תהיי מסופקת , שמחה ורגועה מה שאת עושה ויודעת שזו הבחירה הטובה ביותר עבורך תוך כדי שאת מודעת למחירים הכלכליים והנפשיים שלך ושל שאר בני הבית וזה מה שחשוב. כי בסוף, העסק צריך לשרת אותך ולא את אותו.

אחרי שבחרת שתפי את בן הזוג שלך ויחד תבנו תוכנית לחופש שתשאיר את שניכם שפויים ומתואמים בציפיות אחד מהשני ושניכם מול חשבון הבנק ולקוחות העסק.

3. עזרה!

שימי לב שגם בחופש כדאי לקחת עזרה בבית- בקיפול כביסה, סדר וארגון ושמירה על הילדים הקטנים כדי לעבוד בעסק לפחות חלק מהזמן. למה? הרבה פעמים קשה מאוד לחזור לפעילות שוטפת אחרי הרבה זמן שבו לא עבדת.

שותפות של הדיירים שלך: אם יש לך ילדים מעל גיל 5 הם יכולים להכניס כלים למדיח, לקפל כביסות, לשטוף חדרים ולעשות את רוב המטלות היומיומיות שלא דורשות חשמל או התעסקות עם בישול על גז. בגילאים יותר גדולים הם מכינים גם טוסט , חביתה ואפילו עוגה לשבת. ניסיתי על הילדים שלי, זה מעצים אותם למינימום שופטי מאסטר שף וזה כולל את ניקיון המטבח, דיר באלק הא?

 

4. מיקוד במשימות ובזמנים.

מה הכי חשוב לך להספיק היום? הדבר הראשון שאנחנו צריכות להבין הוא כמה זמן דרוש לנו באמת לכל המשימות החשובות באמת שיש לנו היום?  האם זה כמו בימי הלימודים של הילדים? 6 שעות? אולי 8 שעות? אולי יותר כי יש לנו עבודה עונתית בעסק? עשי רק את הדברים החשובים באמת. אלה שנותנים אפקט קריטי. רעיונות חדשים ושת"פ ידחו לתחילת שנת הלימודים או לזמן פנוי יותר.

עבדי עם מקטעי זמן. שעתיים ראשונות בבוקר לפיתוח העסק או לדברים אחרים הדורשים ריכוז. עדיף לפני שהחבר'ה מתעוררים. אח"כ הפסקה לארוחת בוקר וארגון העניינים ואז חזרה בין 11:00 ל13:00 למשל לעבודה שוטפת אבל ממוקדת משימות. הפסקת צהריים ואז עבודה בערב אם את יכולה. זה משתנה מאוד לפי עזרה שיש לך, גיל הילדים והיכולות שלך.

נסי לחלק את העבודה לדברים הכי קריטיים – עשי אותם בבוקר, עדיף מוקדם.

מיילים וטלפונים – אני מעדיפה לעשות כשהאנרגיות יורדות בעיקר אם אלה מיילים של תגובה כי אז זה דורש פחות ריכוז מלכתוב תוכן או הצעות מחיר מורכבות (אצלי).

 

טפלי קודם בעצמך: לא ישנת בלילה עם התינוק? לכי לישון, זה אפקטיבי. לא אכלת היום? לא טוב לגוף, לנפש ולמצב הכלכלי. אתה שותה מספיק מים? מתאמנת פעם ביומיים? קודם כל המשאב העיקרי בעסק ובבית זקוק לתחזוקה.

 

עבודה של יום ועבודה של לילה. מה זה אומר?

יש דברים שאנחנו לא חייבים לעשות בשעות העבודה המקובלות אלא יכולים להיעשות גם ב 22:00 בלילה . מה למשל? כתיבת מיילים, דוחות כספיים, הזמנת ציוד מספקים (באינטרנט או במייל) , חזרה ללקוחות במייל, חלק מהטיפול השוטף ועוד.

את לא יודעת איך למיין משימות יום/לילה?

עשי רשימה מהיום ועד סוף השבוע של הדברים שעשית בעסק שלך . אחרי כל דבר שאת עושה בעסק, כתבי מה עשית וכמה זמן זה לקח לך.

כך תוכלי לבדוק מה לא חייב להיעשות בשעות היום.

בדקת , הכנת ויש לך ביד רשימת יום ולילה? מעולה!

סמני ליד כל משימת יום כמה זמן דרוש לך להערכתך לביצוע המשימה. לא בטוחה? עגלי את הזמן כלפי מעלה (שעה במקום 45 דקות למשל).

חשוב! מכיוון שאנחנו לא חיות בוואקום, קחי בחשבון זמן לאכול, להפסקה קטנה, ולטלפונים פה ושם.

עכשיו למשימות ה'לילה' – כמה כאלה יש לך? כמה זמן הן דרושות? סמני גם לידן כמה זמן דרוש לך לביצוע כל משימה.

בונוס ענק- מי שעושה מעקב אחרי הפעולות שעשתה היום וכמה זמן לקחו לה ,תהייה יותר מודעת לזמן שיש ברשותה ולא תיגרר לעניינים לא חשובים או גזלי זמן כמו שיטוט בחדשות, במייל או בפייסבוק. מעבר לזה שיש בוסט להתלהבות ועשייה בעסק! שווה בהחלט!

 

עבדי עם תפוקות במקום עם משימות

הרבה פעמים אנחנו עובדים עם משימות ולא עם תפוקות. מה זה אומר?

לכולנו יש רשימות נכון? וגם רשימות על רשימות נכון? (רשימת סופר על רשימת 'דברים לעשות ביום חמישי' למשל) אז קבלי גישה אחרת. עבודה עם תפוקות.

לא מה צריך לעשות אלא מה צריך שיקרה. מה להשיג.

לדוגמה – לשלוח מייל להילה – זו משימה.

לקבוע עם הילה פגישה – זו תפוקה.

יכול מאוד להיות שפשוט תבחרי לשלוח ואצאפ ולקבוע פגישה או מייל, זה לא חשוב, אבל אם לא נקבעה פגישה ויש התקדמות – אין סימון של V.

נקודה למחשבה- אם יש לך משימת לילה אבל היא דורשת רמת ריכוז גבוהה ואת לא פרפר לילה מטבעך, זאת משימת יום עבורך. בכלל, דברים שדורשים ריכוז גבוה ולא כדאי לטעו בהם, העבירי למשימת יום (אלא אם את מרוכזת טוב יותר בשעות הלילה).

 

לסיכום, זה הזמן :

1. להכיר במציאות שאת עובדת ולא חובבנית בעסק שלך.
2. לבחור קבלי החלטה מושכלת מה את באמת רוצה שיקרה בחופש הזה – עבודה , ילדים או שניהם ובאילו מינונים?
3. לתכנן בפירוט לוח חופש עם לו"ז ברור ועדכון כל הגורמים המעורבים ובשיתוף איתם.
4. לחלק משאבי זמן/כסף
5. לחלק משימות יום/לילה בהתאם לאנרגיות שלך בבוקר /בערב
6. לעבוד עם תפוקות

ובסוף, אם עשית הכל ולא הלך כמו שאת רוצה- תזכרי שאת עושה את הכי טוב שלך , תשמחי על המאמץ שהשקעת, על הילדים שיש לך והעסק שלך. כלום לא מובן מאליו. תשמחי, טוב?